ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
|
23824-10-12
30/01/2013
|
בפני השופט:
הרשם הבכיר בן שלו
|
| - נגד - |
התובע:
חיים-שי מימוני
|
הנתבע:
קופת חולים כללית בע"מ
|
| פסק-דין |
- בפני תובענה כספית על סך 13,000 ש"ח. התובע, עורך דין במקצועו, הינו לקוח של הנתבעת המספקת שירותי בריאות. בבסיס התובענה משלוח של 13 הודעות, ששלחה הנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני אל התובע, וזאת הגם שאין מחלוקת כי ביקש בכתב שלא לשלוח לכתובתו דברי פרסומת. כלל ההודעות, בתמצית, הינן עלון, שבו מופיע גם מידע רפואי ופרא-רפואי. לטענת התובע, ההודעות ששלחה הנתבעת מהוות דבר פרסומת ולפיכך פעולותיה מנוגדות להוראות סעיף 30א'(ב) לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). סכום התביעה הועמד על סכום הפיצוי המירבי לכל הודעה בהסתמך על סעיף 30א'(י) לחוק.
- העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת:
2.1 בתחילת שנת 2012 הצטרף התובע לשירותי בריאות של הנתבעת.
2.2 ביום 30.5.12 שיגרה הנתבעת הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני של התובע.
2.3 בעקבות ההודעה, שלח התובע ביום 4.6.12 מכתב לנתבעת וציין שאינו מעוניין
לקבל דבר פרסומת לכתובת המיל שלו. במכתב זה אף ביקש התובע שלא לשלוח לו
כל דבר דואר לכתובת הדואר האלקטרוני. המכתב הומצא באמצעות הדואר
האלקטרוני ממשרדו של התובע , בכתובת שונה.
2.4 ביום 7.6.12 הנתבעת שלחה מכתב תשובה לתובע בו התנצלה במידה והתובע נפגע
מההודעה. בין היתר ציינה הנתבעת, כי הוסר מכלל רשימות התפוצה שלה וכן: " במידה שתבקש להצטרף מחדש לרשימת התפוצה של הנתבעת, נבקשך להעביר אלינו הודעה חתומה בכתב".
2.5 לאחר מכתב התשובה, הנתבעת שלחה 13 הודעות לכתובת הדואר האלקטרוני
הפרטית של התובע.
- התובע טוען, כי מייד עם הצטרפותו לשירותי הנתבעת הבהיר בכתב כי אינו מעוניין לקבל כל דבר פרסומת. חרף האמור, למרות בקשתו החוזרת של התובע ואף התחייבות הנתבעת שלא לשלוח יותר הודעות אל התובע, הנתבעת שלחה לתובע באמצעות הדואר האלקטרוני 13 הודעות, המהוות דבר פרסומת, כמשמעותו בחוק. התובע צירף בין היתר, לכתב התביעה, את ההודעות האמורות, שנשלחו לו בין החודשים מאי ועד ספטמבר 2012.
- הנתבעת טוענת, בתמצית, כי בטעות אנוש עסקינן (ראו גם בעמ' 1 לפרוטוקול). אליבא דהתובעת, קבלן משנה המבצע מטעמה את פעולות המחשוב, חברה בשם "INWISE" (להלן: " החברה") הסיר בטעות את כתובתו העסקית של התובע - זו שממנה נשלחה הודעת הדואר האלקטרוני ( להלן: " כתובת המשלוח") - מרשימת התפוצה, ולא את כתובת הדואר האישית אליה התכוון התובע, ואשר צוינה בכותרת הנדון של מכתב פנייתו (להלן: " הכתובת האישית"). יצויין, כי בכתב ההגנה הבהירה הנתבעת כי כתובת המשלוח לא נכללה מלכתחילה ברשימת התפוצה שלה (פסקה 7 לכתב ההגנה). עם קבלת כתב התביעה, בדקה הנתבעת בשנית כיצד קיבל התובע את ההודעות לאחר הסרת כתובת המשלוח, או-אז התבררה לה הטעות האמורה. לפיכך, הורתה הנתבעת ביום 1.11.12 לחברה להסרת הכתובת האישית מרשימת התפוצה. להלכה, טוענת הנתבעת, כי העלון איננו בבחינת דבר פרסומת, שכן הוא כולל מידע רפואי כללי ו"... עצות להתנהלות חיים טובה יותר..." (ראו, למשל בפסקה 15 לכתב ההגנה). לפיכך, טוענת הנתבעת, אין מוטלת עליה חבות על פי החוק. לכתב ההגנה צורף מכתב מטעם נציגת הנתבעת כמו גם התכתבות דוא"ל בין נציגיה ובין נציגי החברה.
- לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ונספחיהם ובמוצגי הצדדים , קיימית דיון ביום 14.1.2013 , שמעתי את עדות התובע מזה ואת עדות נציגת הנתבעת מזה, מצאתי שדין התובענה להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.
- הלכה למעשה, לא חלקה הנתבעת - לא בכתב ההגנה ולא בדיון - על כל רכיב מן הרכיבים הדרושים לשם הכרעה בשאלה האם שיגור דבר פרסומת מהווה הפרה המזכה בפיצוי, וזאת למעט השאלה האם ההודעות ששלחה הן בבחינת "דבר פרסומת" (השוו, למשל: פסקות 13 - 16 לכתב ההגנה). סעיף 30א(א) לחוק מלמדנו מהו "דבר פרסומת": "... מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת...". אליבא דהנתבעת, היא היתה חבה בתשלום פיצוי לתובע, "... רק במקרה והדיוור שנשלח אליו מתייחס לחומר פרסומי אשר מעודדו לרכוש מוצר מסויים או שירות מסויים או לעודדו להוציא כספים בכל דרך שהיא..." (פסקה 14 לכתב ההגנה).
- דא עקא, הנתבעת לא דקה פורתא כאשר טענה, כי ההודעות הינן בבחינת עלון הכולל מידע רפואי ועצות בלבד. שכן עיון בכלל ההודעות שנשלחו, למעט אחת (שגם בה הוזמן הנמען לקבל מגוון "שירותים מתקדמים") מלמדנו, כי הן כוללות תיבת קישור בולטת ("באנר"), המזמין את הלוחץ עליה להצטרף לשירותי "כללית מושלם".
בדיון אישרה נציגת הנתבעת, כי שירותים אלה הם שירותים הניתנים בתשלום, וכי הבאנר הוא בדרך כלל בבחינת מידע פרסומי (עמ' 3 שורות 30 - 31 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, איני רואה צורך להכריע האם כל אחד ואחד מן הפרסומים והכתבות השונים אשר פורסמו בעלונים שנשלחו לתובע (ואשר צורפו לכתב התביעה) מהווים דבר פרסומת, שעה שאין למעשה מחלוקת, כי העלונים שנשלחו כללו תיבות קישור בולטות וכאשר איני רואה כיצד יכולה להיות כל מחלוקת שמטרתן של תיבות אלה לעודד רכישה של שירותי ביטוח רפואי - בתשלום. מכל מקום, די לי בכך שתיבות קישור שהן "דבר פרסומת" כמשמעותו בחוק, נשלחו לתובע בכל אחת מן הפעמים שנזכרו בכתב התביעה, על מנת לקבוע, כממצא עובדתי, כי הנתבעת שלחה לתובע לפחות ב-12 הזדמנויות שונות דבר פרסומת, וזאת חרף בקשתו בכתב. משקבענו זאת, עולה כי גם אליבא דהנתבעת, הפרה היא את הוראות סעיף 30א לחוק.